אז הפעם הייתה זו מיכל אמדורסקי, שהיה סופר דחוף לה לחשוף את גופה לעיני המצלמות ולהראות לכולנו שהיא לובשת ביקיני זעיר מתחת לחולצה הלבנה הרחבה. יצא לה לא טוב.הייתי אומרת- לא טוב בכלל. א-ממה? 

 הרימה חברת הלבשה תחתונה ישראלית בפעם השנייה (והפעם הראשונה הייתה גם היא אחת יותר מידי כשפנתה לאיזו אחת, בין לאומית שחשפה את בין רגליה מבלי להתכוון לעיני מצלמות בבית הריאליטי של האח הגדול), את התחתון והציעו לה קמפיין.

   "חסר מעוף" ו"מהלך מתבקש" הם רק כמה מהתיאורים והאפיונים שניתן להצמיד למהלך הזה. מי תרצה ללבוש תחתון שעלול להיפרם ולהתפרק לי כשאני רק נוגעת בו? ולמה שאתחבר לערכי המותג אותם מייצגת אותה פורמת סדרתית (שבפעם הקודמת שהיא חשפה איבר מוצנע היה שד שמאלי כמדומני במסיבת יום ההולדת שלה עצמה. קמפיין לחזיות אז היא קבלה?? )

 אין כל בעיה בפרזנטוריות של השעה ובשימוש בדמויות מפתח שעשו לנו את היום, השבוע או השנה- אבל להתלבש, (אולי זו לא המילה המתאימה), על כל אחת שרק מרטיטה לנו קצת את השלט ולחבר אותה מיידית לערכי מותג של חברה, למסרים שהיא רוצה להעביר ולאנוס אותה להתאים גם לקהל היעד- בגלל שהיא כה אקטואלית, כה רלוונטית וכזו שחסר לה עכשיו תחתון בבית- זה פשע.

 ואפילו חוטא למטרה.

כי הקודמת בתפקידה אינה דומה ולא מזכירה את הנוכחית שהוכתרה כפרזנטורית ובקרוב תקרוץ לנו מכל שלט חוצות עם תחתון וחזייה. הן לא פונות לאותו קהל יעד וגם אין להן את אותו הלוק.

  חברות מסחריות ויועצים שיווקיים חייבים לקחת בחשבון, שלא הכל מתאים ונכון למותג אותו הם מתחזקים שנים, משקיעים בו כספים רבים ובונים ביזע. אין כל רע בשימוש בפרזנטור, כל עוד התוכן משרת את המטרה. גילת אנקורי כיועצת תרבות האירוח של ניקולטי יכולה ללמד אותנו משהו על רלוונטיות כמי שלמודת שנות אירוח בביתה ולא הודות לכך ששפכה בטעות קפה על אורח שסר לבקרה. אז אם לקרוא לבריחת כתפיה או פרימת קשר בתחתונים- תוכן, שיהיה לנו בהנאה…או שלא.

לצפייה בלייב…

ביום שלישי האחרון, שרון וענבר חוטר-ישי (מנהלת השיווק של כמיפל) ערכו יום ראיונות לרופאים מומחים שתפקידם לייצג בטלוויזיה וברדיו את ה"אורל מדיק" תכשיר לטיפול באפטות (הפצעים הלבנים והמעיקים האלה שיש בתוך הפה. וזה סקסי כמו שזה נשמע).. מסתבר, שהתהליך למציאת ה"דובר" או "הפנים" של המוצר הוא לא כזה פשוט. דבר ראשון, צריך בכלל להגיע אל האנשים הללו, ולהציע להם את התפקיד. במקרה הזה, ענבר הביאה כמה רופאים שהיא מכירה ועוסקים בתחום, ואנחנו הבאנו כמה משלנו, שעבדנו איתם בעבר. דבר שני, צריך לראיין אותם, או אם תרצו להמשיל זאת לתוכנית ריאליטי – צריך לעשות להם אודישן. וכמובן שלא מדובר באודישן במובן הקלאסי של המילה, אלא בראיון פורמאלי יחסית שבו אנו מתרשמים מהאופן שבו ה"דובר" מציג את המוצר. אבל בסופו של דבר, אנחנו מחפשים פחות או יותר את אותם המאפיינים.

למשל – שהפרזנטור הנבחר יהיה כריזמטי, יעבור מסך, שתהיה לו יכולת התבטאות, שליטה בשפה העברית והמקצועית (של תחום ההתמחות), וכמובן – מישהו שידע כיצד להתנהל באופן מכובד, מקצועי וייצוגי בטלוויזיה או ברדיו. המועמדים שהגיעו, היו אנשים טובים, מקצועיים ומקסימים – אבל לכולם היתה חסרה כריזמטיות, התלהבות או רוח חיים. לכולם – פרט לאחד. ד"ר ישראל ורסנו, הוא הפרזנטור שנבחר. "הופעת הבכורה" שלו היתה ביום רביעי (ה-19.12.07) בתוכנית "בריאות 10" (בערוץ 10…), ומעבר לעובדה שהמוצר היה גלוי על השולחן וקיבל חשיפה טובה, ד"ר ורסנו עצמו היה מאוד מקצועי, בטוח בעצמו ועבר מסך מצויין (לדעת כל מי שצפה בו במשרד). עכשיו רק צריך איזה יזם שיקים סוכנות פרזנטורים מקצועיים (ולא פרזנטורים עם ריבועים בבטן או פרזנטוריות עם מיני ושפתון), ואז תהליך ה"מיון" יהיה הרבה יותר פשוט לכולנו.

לקטע הוידאו מהתוכנית בריאות 10