לאורך כל השנה אנחנו שומעים על המקרים המזעזעים האלו. ילד נפל מקומה שישית, ילד נכווה מסיר מים רותחים, ילד בלע סוללה, ילד שתה אקונומיקה. ילד הובהל לחדר מיון, ילד נאבק על חייו, ילד נהרג. אנחנו שומעים, מזדעזעים, משמיעים אנחת "שלא נדע" וממשיכים הלאה בשגרת היום העמוסה. לנו, ההורים הצעירים, קשה מאד לקרוא עיתונים שמתוכם מזדעקות הידיעות הקשות הללו. אנחנו מעדיפים לעיתים להימנע, להעביר דף, ולמחוק את כל העיניין מזכרוננו, כאילו הוא לא קשור אלינו, כאילו לא באמת נגע בנו. בין שעות השינה הדלילות לדאגות הקיומיות היום-יומיות, אין לנו יכולת להפנים את הסיבות, אין לנו יכולת לעבד את המידע. אבל הגיע כנראה הזמן לפקוח עיניים, לפקוח אותן לרווחה. (more…)