הפוסט הזה התחיל מנושא אחר לחלוטין. השבוע חשבתי לכתוב על אתגר שיווקי של לקוח, המחזיק במוצר נחשק בקרב קהל יעד שלא מסוגל לרכוש אותו בגלל זמינות, תמחור ועוד.  בעודי מנסחת את הפתרונות, מעלה תהיות ומפנטזת על תקציב ראוי שיאפשר ביצוע, נזכרתי שמישהו חירב לי את הפוקוס. במקום לכתוב ללקוח שלי, אני כותבת לכם… מה לעזאזל קורה כאן?                                 

זה מה שקורה כאן, צא ולמד -

פסח מתקרב. חג החירות, אתם יודעים. על פניו, בשנים האחרונות יש לנו סיבות לחגוג את החופש – חופש של מידע זורם בלי סוף, שמגיע אלינו באדיבות האינטרנט.            

המידע אולי חופשי , אבל אנחנו הפכנו לעבדים צייתניים של מי ששולט היום בחיינו ללא עוררין – גוגל. 

מילא העובדה שכולנו עוברים דרך מנוע החיפוש של גוגל כל יום, כאשר אנחנו מנסים לאתר מידע, וכמעט לא רואים אף מנוע חיפוש אחר; מילא שחלקנו הגדול מכור לג'ימייל ולא יכול להשתמש בשום שירות דואר אלקטרוני אחר. אבל גם את התדמית והנוכחות האינטרנטית שלנו שיעבדנו למפלצת החיפוש, ואני לא לגמרי בטוחה שזה טוב. לפחות לא באופן מוחלט.     

במהלך כל חיי המקצועיים התרגלתי לכך, שאני מאחורי הקלעים  והלקוחות שלי בחוץ. שאפתי לכמה שיותר חשיפה עבורם ופעלתי במסירות לחשיפה נכונה, ממוקדת ורבת השפעה. "מנוע החיפוש" שלי היה לקוחות מרוצים שהמליצו ללקוחות פוטנציאלים שהפכו ללקוחות מרוצים וכן הלאה. ואז באו סרגיי ולארי, החליטו לשנות את השיטה. 

אם אני לא מייצרת תוכן, אני לא קיימת. אם אני מייצרת תוכן שגוגל לא מסמפט, אני לא קיימת. אם אני מרגיזה את גוגל בלינקים שלא מקובלים עליו, אני לא קיימת.                  וכך, בשביל להיות קיימת (כי אני רוצה להתקיים), אני צריכה לחשוף. במקרה הזה, לא מדובר על חשיפה אינטימית, אלא על סודות מקצועיים. ואתם יודעים מה, במובנים מסוימים – אין יותר אינטימי מזה. הסודות שמאחורי השיטות הכי יעילות של יחסי ציבור ותקשורת. הסודות המקצועיים שעבור בנייתם והשגתם עבדתי הרבה שנים, שפכתי הרבה זיעה וטלטלתי הרבה עצבים. עכשיו, אני אמורה לחלוק את הסודות האלה חינם-אין-כסף, רק כדי להיות פופולארית?             

טוב, טוב, אל תצעקו. יש גם צדדים חיוביים לגוגליות הזו. עכשיו מכירים אותי הרבה יותר אנשים ויודעים עליי הרבה יותר, עוד לפני שנפגשתי איתם ופתחתי את הפה. קראו עליי בבלוג, באתר. הגיעו אליי מגוגל. הפגישות עם לקוחות ועיתונאיות  הפכו קצרות ויעילות יותר, כי כבר לא צריך לספר את המידע שגלוי לכל.            

יחד עם זאת, אני צריכה להקדיש זמן גם למותג שלי, ולאיך שהוא נראה ברשת. פתאום, אני לא יכולה לעסוק, כמו שהתרגלתי לעשות, רק במותגים של הלקוחות שלי. עכשיו גם אני שם, חשופה ברוח הגוגלית, ואני צריכה לטפח את הבלוגים, האתרים וכל מה שמסביב – כי כל מי שמסביבי גם הוא שם, וגם הוא עסוק בטיפוח התדמית האינטרנטית שלו. אני צריכה לעבוד לא רק בשביל הפופולאריות של הלקוחות שלי, אלא גם בשביל הפופולאריות שלי.         

גוגל מביא המון תועלת, אבל אני הקורבן והשפחה שלו – הוא מאלץ אותי לחשוף סודות, להשקיע משאבים ולבדוק כל הזמן איפה אני ממוקמת, האם אפשר לראות אותי ומה חושבים עליי באינטרנט. וכמובן, בל נשכח, גם על הלקוחות אני צריכה להסתכל מהפריזמה של גוגל – איך הם נראים, מה אומרים עליהם, מי מחפש אותם ולמה – ולהתאים את האסטרטגיה והטקטיקה התקשורתית בהתאם.              גוגל, שלח את עמי! או לפחות את עמי השוכן באינטרנט. כל כך הרבה עוצמה במקום אחד – לא יכולה להיות לגמרי בריאה. ואני תוהה, מתי יגיע מי שיקרע את ים סוף ויוביל אותנו לחירות האינטרנטית?