העולם העסקי הגלובלי צועד צעדי ענק באינטרנט. כלים לקשר ישיר עם הלקוח, כמו רשתות חברתיות, סרטוני וידיאו ובלוגים, מאפשרים גם למנכ"לים הבכירים והמורמים מעם לדבר עם הלקוחות שלהם באופן בלתי אמצעי. 

איילה צורף מ-TheMarker כתבה יופי של טור על כך שהבלוגים מחליפים את מסיבות העיתונאים

http://shivuk.themarker.com/news/index.dot?id=30801

איילה נותנת כדוגמא את העובדה שגליה מאור הודיעה על פרישתה מהמרוץ לראשון בנק לאומי דווקא בבלוג שלה, באופן ישיר, ולא באמצעות מסיבת עיתונאים.

   הפעולה של מאור היתה קצת חריגה בנוף העסקי הישראלי, שעדיין מעדיף לנהוג בשמרנות וללכת בערוצים המקובלים – השקות, מסיבות עיתונאים והודעות לעיתונות. נראה שבזירת העסקים העולמית יש למנכ"לים קצת יותר אומץ, והם פשוט מדברים ישירות עם הלקוחות שלהם: בטוויטר, בפייסבוק ובבלוגים. הם מקבלים תגובות, מנהלים שיחות שכולם יכולים לראות ועושים שירות נהדר לחברה ולמותג שלהם, כיוון שהם מציגים ערכים של שקיפות, קדמה ויכולת הקשבה ללקוחות.

  מסיבות העיתונאים, בפורמט הישן שלהן, כבר לא רלוונטיות. נראה לי שהגיע הזמן שכתבים יפסיקו לבזבז את הזמן שלהם בהתרוצצות בין השקה של ארטיק לבין הודעה רשמית על משהו שכולם כבר ידעו שיקרה מזמן. באמצעים של היום, הכתבים יכולים לשבת מול המחשב, לראות ולשמוע מה יש למושא הסיקור להעביר, לשאול שאלות ולבצע את עבודתם העיתונאית בצורה מושכלת הרבה יותר.  

 ברור לכולנו שאנו נכנסים לעולם חדש בתקשורת ההמונים. זו אחת הסיבות שהקמתי את PressCast ביחד עם גדי סוקניק. PressCast היא פלטפורמה ראשונה מסוגה לעריכת מסיבות עיתונאים ואירועים תקשורתיים באמצעות האינטרנט. סוג כזה של שירות מאפשר לבכירי עולם העסקים לתקשר עם הלקוחות שלהם בצורה הרבה יותר יעילה ואישית - כיוון שהשידור פתוח ונגיש לכל מי שמתעניין. אף אחד לא צריך לרוץ יותר למסיבות עיתונאים ולאכול בורקסים עבשים.

בעולם של היום, לא צריך לכתת רגליים. מספיק להקליק על העכבר.

בתור אחד ששיחק בלגו עד גיל 12 בערך יש לי סנטימנטים למשחק הזה. אתם יודעים איך זה מתחיל, הסבתא קונה לך את הקוביות הגדולות כשאתה בן 4 כי אז אתה כבר מסוגל להבין שהן לא כל כך מתעכלות. בגיל 6 ועד לסוף העשור הראשון של חייך אתה מקבל בכל יום הולדת את אחת מחבילות הז'אנר הגדולות של לגו, לגו טירות, לגו חלל, לגו מכאני. העיקר שיהיה של לגו.

אבל לא לעולם חוסן. בשנים האחרונות המכירות של חברת לגו ירדו ועובדי המפעל בדנמרק מפוטרים, בעוד שהייצור עובר למדינות שבהן שכר של 5$ ביום הוא דבר נפוץ. האשמה העיקרית היא הטכנולוגיה שמציעה לילדים אופציות יותר מעניינות. היום אפילו אפשר להוריד משחק לגו ולבנות (אל תנסו, זה ממש לא כיף).

מצד שני, הטכנולוגיה היא זו שמחיה אותו מחדש. בחודשים האחרונים נתקלתי בכמה אתרים שקשורים בלגו. יש את Brothers Brick שמנהלים בלוג מהפן החברתי הקליל של לגו או את בלוג הלגו של מייק וולש שכותב על לגו מהפן הטכני.

אבל זה לא מסתיים כאן. הטכנולוגיה מכה על חטא כאשר עולה אתר כמו Brick Arms שמוכר כלי נשק ולבוש צבאי לבובות לגו, כך שמעוררים את מחדש הרצון לקנות את המשחקים של לגו.

זה גם יכול להיות המסר לכל אותם חכמולוגים שקופצים על עגלת "האינטרנט הורס את הנוער". האינטרנט זה כלי. אפשר להשתמש בו להרוס אנשים ואפשר להשתמש בו כדי שהדור שלא גדל על לגו יתלהב כמו שאנחנו התלהבנו בזמנו.

"כל ארגון צריך בלוג", מנטרה שכבר נטחנה מספיק בבלוג הזה, אבל בלוג צריך לדעת איפה להקים. יש 3 אפשרויות להקמת בלוג, דומיין עצמאי, סאב דומיין לאתר הבית ואתר בפני עצמו שמחליף את אתר הבית. הבחירה בין אחת משלושת האופציות תלויה במה שהארגון רוצה למכור ואיך הוא רוצה להראות בפני המשתמשים.

דומיין עצמאי מקל מאוד מבחינה טכנית להטמיע בלוג מאחר והוא דורש רק קניית דומיין והגדרה שלו על שרת האחסון, במידה ויש לכם אחד כזה. אם אין לכם עדיין תצטרכו לרכוש גם שירותי אחסון (3-12 דולר בחודש לחבילות אחסון בסיסיות). בלוג שנמצא על דומיין נפרד מהדומיין של אתר הבית גם פותח בפניכם אפשרויות חדשות לעיצוב שלא חייבות ללכת בקו אחד עם העיצוב של אתר הבית.

החסרון בבלוג על דומיין נפרד הוא בחיבור בין הבלוג לאתר הבית ושעלול להראות כמו אתר לא קשור. ככל שהתכנים בו יקושרו לתחום העיסוק של הארגון כך תקופת ההסתגלות תהיה קצרה יותר

סאב דומיין הוא המשך טבעי של האתר לטוב ולרע. לטוב כי יש זרימה של גולשי אתר הבית לתוכו וכך משלימים תהליך עם המשתמש כמו למשל להציג מוצרים באתר המכירתי והמשך לבלוג שמציג את היישום של המוצרים. הרע הוא שבניגוד לבלוג על דומיין נפרד, סאב דומיין מצריך לשמור על אותו קו עיצובי של אתר הבית. כך שאם אתר הבית שלכם הוא עוד אי שם בעידן WEB 1.0 אז הבלוג לא יכול פתאום לזעזע את המשתמש באתר.

חסרון נוסף הוא ההתעסקות הטכנית בהטמעת הבלוג שהופכת לסיוט כאשר האתר נמצא בשליטה של חברה חיצונית. זה מצריך תיאום של הלקוח עם החברה לבנית אתרים ועם החברה שבונה ומפעילה את הבלוג. בעסק קטן ובינוני שלא תמיד מבינים בו את הצד הטכני, כל התיאום הזה הופך למטלה ומוציא את החשק לעשות את זה.

בלוג במקום אתר נשמע אידיאלי. הלקוח מקבל אתר שלם בעיצוב ייחודי, כל שבוע יש פלאג-אין חדש, כל שבועיים אפשר להחליף עיצוב בהקלקה ועל אופטימיזציה במנועי חיפוש בכלל לא צריך לדבר.

למרות זאת, בלוג שמחליף אתר זו תפיסה אחרת לגמרי של פניה למשתמש. בלוג זו פניה אישית במטרה למשוך (Pull) לאתר במקום לדחוף לו מסרים (Push). התכנים שונים, השפה שונה ובכלל, הגולש רואה את האתר/בלוג כחלק מהאתרים הקבועים עליהם הוא עובר בכל יום. לכן בלוג שהוא אתר החברה חייב להיות מערכת תוכן שמתעדכנת באופן תדיר ויודעת לסגל את עצמה לטרנדים של גולשים ולהתאים את עצמה לדרישות הגולש במקום לנסות להתאים את הגולש לאתר.

בתחילת ינואר השיקה רשת הטלוויזיה הגרמנית, ZDF, את הבלוג הראשון שלה כחלק מרשת של בלוגים שהיא עומדת להקים בעתיד הקרוב.

הבלוג הראשון, Washington Watcher, עוסק בבחירות בארה"ב ונכתב על ידי שישה מכתבי החדשות.

מי שזה נראה לו מוכר לא טועה, גם לערוץ 10 שלנו יש בלוגים בבלוגספירה של ישראבלוג. הנה השוואה קצרה ביניהם:

תדירות

ZDF- פוסט יומי, אבל זו לא חוכמה כי יש שישה כותבים בבלוג.

ערוץ 10- פוסטים מזדמנים. רביב דרוקר ואילן גורן הם הפעילים ביותר.

מספר כותבים

ZDF- בלוג של שישה כותבים זה לא עסק פשוט. אמנם זה מבטיח שכל הזמן יגיעו תכנים, אבל מלחמות האגו שם בטח חוגגות.

ערוץ 10- בלוג לכל כתב, סה"כ שישה. אני מקווה ומיחל ליום שבו ליעקב אילון יהיה בלוג. אם זה לא יקרה, אז לפחות בלוג של מישהו מההפקה שיתן את הזוית שלו של איך דברים נראים מאחורי הקלעים.

נושאים

ZDF- נושא אחד (הבחירות בארה"ב) אבל יש הבטחה להרחיב את מספר הבלוגים בעתיד. אני לוקח ברצינות את הגרמנים האלו, אבל אני לא חושב שאפשר לתרגם את המתרחש בטלוויזיה לבלוגים נושאיים. אם כבר, אז בלוג לכל כתב שגם די מוטל בספק מבחינת יישום.

ערוץ 10- כל כתב עוסק בנושא שלו (פוליטיקה, חדשות עולמיות, חינוך, עולם הפשע וכו') עם פוסטים של פול-אפ לכתבות או גילוי דעת אישי שהוא לא יכול להביא במלואו במהדורת החדשות.

קישורים

הבלוג של רביב דרוקר

הבלוג של צ'יקו מנשה

הבלוג של שרון גל

גלוקליזציה- הבלוג של אילן גורן

חינוך מיוחד- הבלוג של רן ליאור

הבלוג של נדב פרי

בלוג הבחירות של ZDF

אולמרט העלה היום בלוג שילווה את המסע שלו ליפן. כלומר יועץ התקשורת של אולמרט שמע שבלוג זה שקיפות ושקיפות זה מה שאולמרט צריך. כולנו רוצים לראות איך מתקבלות החלטות. אולי נוכל ללמוד כיצד לא לקבל החלטות. וחוץ מזה, יש לביבי בלוג, אז שלאולמרט לא יהיה?

בקיצור, גם לאולמרט יש בלוג.

קראתי את הפוסט הראשון בניסיון להיות כמה שפחות ביקורתי, אבל זה מתחייב כשראש הממשלה שלך (נשבע לכם שלא בחרתי בו) כותב לך, באמצעות יועץ התקשורת שלו, ינקי גלנטי.

אין ספק שלכתוב בשפה שמתאימה לבלוגרים הוא יודע, אבל מה עם התוכן? מה חדשתם שם שלא יכלתי לקרוא בכתבה באתר חדשות? כנראה שכלום ואם זה מה שמחכה לנו בבלוג, אז אני אמנע מלרסס את הבלוג.

אה, בעצם אין קישור ל-RSS אז אין לי קונפליקט. הקיצר אולמרט, דבר איתי כשיהיה לך משהו מעניין להגיד כמו "עליזה זורקת נעל על עוזרת הבית שלנו בכל פעם שהיא לא שוטפת את הירקות האורגניים…"

מדהים איך דבר יום-יומי כמו מהדק נייר יכול עם מיתוג נכון לקבל ערך (מתוך הבלוג של coolz0r) ברגע שהוא בקונטקסט הנכון.

ובאותו עניין, Bent Obejects שמוכיח שבאמת על כל דבר בעולם אפשר לפתוח בלוג.