כששירתתי בדובר צה"ל, חברי הקיבוץ בו גרתי תמיד שאלו אותי איך זה שהם מאזינים כל היום לגלי צה"ל ובכל זאת לא שומעים אותי. עכשיו, כשאני ביחסי ציבור, אפילו החברים שלי שואלים על משרד הפרסום בו אני עובדת.
אין ספק, אני מעולה בלעשות יחסי ציבור ללקוחות של המשרד, אבל לא משהו בלעשות אותם לעצמי, מסתבר.

אם כבר תופסים אותי במצב רוח דידקטי, אני מסבירה לאנשים שכאשת יחסי ציבור אני משכנעת את העיתונאים לכתוב ולדבר על הלקוחות שלי בעיתון, באינטרנט, בטלוויזיה וברדיו. העיתונאים אוהבים את הרעיונות ומשתמשים בהם לעוד כתבה, אייטם או ראיון; הלקוחות שלי מקבלים פרסום בתקשורת; אני מקבלת ח"ח מסיגל וכולם-כולם מרוצים. אז במקום להוציא מיליונים על פרסום, הלקוח רושם צ'ק על כמה אלפי שקלים בחודש וכולנו מסודרים.

הרעיון? פשוט. אנחנו מאתרים את הניוז שיש לו ערך חדשותי אצל הלקוח, מעבירים לתקשורת ומקווים שיתקבל שם באהבה.
הביצוע? אותו כבר שידרגנו ב"סיגל אביטן" לרמת התמחות….

הנשיא פרס קנה כסא מנהלים של ד"ר גב? שיתפנו בשמחה את ידיעות אחרונות והארץ.

משקה האנרגיה XL עקף את רד בול בסיבוב? מיד דאגנו להעביר את החדשות הטובות לגלובס ודה-מארקר.

קולקציה חדשה בבוטיק "אניגמה" שבכיכר המדינה? עמודי האופנה ב"סגנון" ו"שמנת" התמלאו.

המראה הרטוב כבש את החורף? (וגם הסגול, והאפור, והאקולוגי והאפריקאי…) - "זמנים מודרניים" הפיצו את הבשורה.

אנחנו משתפים את התקשורת בכל החדשות והחדשים, האופנתיות והמעוצבים, העסקאות והמספרים. אבל אל תחשבו שאנחנו לא דיסקרטיים ורצים לספר הכל לחבר'ה. להיפך, אנחנו דווקא שומרים בסוד כמוס-כמוס את כל אותן הפעמים שירדו המכירות ללקוח, שהמנכ"ל פוטר או שהדוגמנית הרוויחה הרבה פחות ממה שחשבתם.