אז הפעם הייתה זו מיכל אמדורסקי, שהיה סופר דחוף לה לחשוף את גופה לעיני המצלמות ולהראות לכולנו שהיא לובשת ביקיני זעיר מתחת לחולצה הלבנה הרחבה. יצא לה לא טוב.הייתי אומרת- לא טוב בכלל. א-ממה? 

 הרימה חברת הלבשה תחתונה ישראלית בפעם השנייה (והפעם הראשונה הייתה גם היא אחת יותר מידי כשפנתה לאיזו אחת, בין לאומית שחשפה את בין רגליה מבלי להתכוון לעיני מצלמות בבית הריאליטי של האח הגדול), את התחתון והציעו לה קמפיין.

   "חסר מעוף" ו"מהלך מתבקש" הם רק כמה מהתיאורים והאפיונים שניתן להצמיד למהלך הזה. מי תרצה ללבוש תחתון שעלול להיפרם ולהתפרק לי כשאני רק נוגעת בו? ולמה שאתחבר לערכי המותג אותם מייצגת אותה פורמת סדרתית (שבפעם הקודמת שהיא חשפה איבר מוצנע היה שד שמאלי כמדומני במסיבת יום ההולדת שלה עצמה. קמפיין לחזיות אז היא קבלה?? )

 אין כל בעיה בפרזנטוריות של השעה ובשימוש בדמויות מפתח שעשו לנו את היום, השבוע או השנה- אבל להתלבש, (אולי זו לא המילה המתאימה), על כל אחת שרק מרטיטה לנו קצת את השלט ולחבר אותה מיידית לערכי מותג של חברה, למסרים שהיא רוצה להעביר ולאנוס אותה להתאים גם לקהל היעד- בגלל שהיא כה אקטואלית, כה רלוונטית וכזו שחסר לה עכשיו תחתון בבית- זה פשע.

 ואפילו חוטא למטרה.

כי הקודמת בתפקידה אינה דומה ולא מזכירה את הנוכחית שהוכתרה כפרזנטורית ובקרוב תקרוץ לנו מכל שלט חוצות עם תחתון וחזייה. הן לא פונות לאותו קהל יעד וגם אין להן את אותו הלוק.

  חברות מסחריות ויועצים שיווקיים חייבים לקחת בחשבון, שלא הכל מתאים ונכון למותג אותו הם מתחזקים שנים, משקיעים בו כספים רבים ובונים ביזע. אין כל רע בשימוש בפרזנטור, כל עוד התוכן משרת את המטרה. גילת אנקורי כיועצת תרבות האירוח של ניקולטי יכולה ללמד אותנו משהו על רלוונטיות כמי שלמודת שנות אירוח בביתה ולא הודות לכך ששפכה בטעות קפה על אורח שסר לבקרה. אז אם לקרוא לבריחת כתפיה או פרימת קשר בתחתונים- תוכן, שיהיה לנו בהנאה…או שלא.

לצפייה בלייב…