הפוסט הזה התחיל מנושא אחר לחלוטין. השבוע חשבתי לכתוב על אתגר שיווקי של לקוח, המחזיק במוצר נחשק בקרב קהל יעד שלא מסוגל לרכוש אותו בגלל זמינות, תמחור ועוד.  בעודי מנסחת את הפתרונות, מעלה תהיות ומפנטזת על תקציב ראוי שיאפשר ביצוע, נזכרתי שמישהו חירב לי את הפוקוס. במקום לכתוב ללקוח שלי, אני כותבת לכם… מה לעזאזל קורה כאן?                                 

זה מה שקורה כאן, צא ולמד -

פסח מתקרב. חג החירות, אתם יודעים. על פניו, בשנים האחרונות יש לנו סיבות לחגוג את החופש – חופש של מידע זורם בלי סוף, שמגיע אלינו באדיבות האינטרנט.            

המידע אולי חופשי , אבל אנחנו הפכנו לעבדים צייתניים של מי ששולט היום בחיינו ללא עוררין – גוגל. 

מילא העובדה שכולנו עוברים דרך מנוע החיפוש של גוגל כל יום, כאשר אנחנו מנסים לאתר מידע, וכמעט לא רואים אף מנוע חיפוש אחר; מילא שחלקנו הגדול מכור לג'ימייל ולא יכול להשתמש בשום שירות דואר אלקטרוני אחר. אבל גם את התדמית והנוכחות האינטרנטית שלנו שיעבדנו למפלצת החיפוש, ואני לא לגמרי בטוחה שזה טוב. לפחות לא באופן מוחלט.     

במהלך כל חיי המקצועיים התרגלתי לכך, שאני מאחורי הקלעים  והלקוחות שלי בחוץ. שאפתי לכמה שיותר חשיפה עבורם ופעלתי במסירות לחשיפה נכונה, ממוקדת ורבת השפעה. "מנוע החיפוש" שלי היה לקוחות מרוצים שהמליצו ללקוחות פוטנציאלים שהפכו ללקוחות מרוצים וכן הלאה. ואז באו סרגיי ולארי, החליטו לשנות את השיטה. 

אם אני לא מייצרת תוכן, אני לא קיימת. אם אני מייצרת תוכן שגוגל לא מסמפט, אני לא קיימת. אם אני מרגיזה את גוגל בלינקים שלא מקובלים עליו, אני לא קיימת.                  וכך, בשביל להיות קיימת (כי אני רוצה להתקיים), אני צריכה לחשוף. במקרה הזה, לא מדובר על חשיפה אינטימית, אלא על סודות מקצועיים. ואתם יודעים מה, במובנים מסוימים – אין יותר אינטימי מזה. הסודות שמאחורי השיטות הכי יעילות של יחסי ציבור ותקשורת. הסודות המקצועיים שעבור בנייתם והשגתם עבדתי הרבה שנים, שפכתי הרבה זיעה וטלטלתי הרבה עצבים. עכשיו, אני אמורה לחלוק את הסודות האלה חינם-אין-כסף, רק כדי להיות פופולארית?             

טוב, טוב, אל תצעקו. יש גם צדדים חיוביים לגוגליות הזו. עכשיו מכירים אותי הרבה יותר אנשים ויודעים עליי הרבה יותר, עוד לפני שנפגשתי איתם ופתחתי את הפה. קראו עליי בבלוג, באתר. הגיעו אליי מגוגל. הפגישות עם לקוחות ועיתונאיות  הפכו קצרות ויעילות יותר, כי כבר לא צריך לספר את המידע שגלוי לכל.            

יחד עם זאת, אני צריכה להקדיש זמן גם למותג שלי, ולאיך שהוא נראה ברשת. פתאום, אני לא יכולה לעסוק, כמו שהתרגלתי לעשות, רק במותגים של הלקוחות שלי. עכשיו גם אני שם, חשופה ברוח הגוגלית, ואני צריכה לטפח את הבלוגים, האתרים וכל מה שמסביב – כי כל מי שמסביבי גם הוא שם, וגם הוא עסוק בטיפוח התדמית האינטרנטית שלו. אני צריכה לעבוד לא רק בשביל הפופולאריות של הלקוחות שלי, אלא גם בשביל הפופולאריות שלי.         

גוגל מביא המון תועלת, אבל אני הקורבן והשפחה שלו – הוא מאלץ אותי לחשוף סודות, להשקיע משאבים ולבדוק כל הזמן איפה אני ממוקמת, האם אפשר לראות אותי ומה חושבים עליי באינטרנט. וכמובן, בל נשכח, גם על הלקוחות אני צריכה להסתכל מהפריזמה של גוגל – איך הם נראים, מה אומרים עליהם, מי מחפש אותם ולמה – ולהתאים את האסטרטגיה והטקטיקה התקשורתית בהתאם.              גוגל, שלח את עמי! או לפחות את עמי השוכן באינטרנט. כל כך הרבה עוצמה במקום אחד – לא יכולה להיות לגמרי בריאה. ואני תוהה, מתי יגיע מי שיקרע את ים סוף ויוביל אותנו לחירות האינטרנטית?

לפני כשנה, חזרתי למקום עבודתי לאחר חופשת לידה מינימאלית , בדיוק בתאריך הסמלי של יום האישה הבינלאומי. לקרוא את ההמשך »

לרוב, הדברים הטובים נכתבים על ידי כתוצאה מהשפעת אלכוהול ועישון בשרשרת, אבל עכשיו, 14:00 בצהריים (לא שזה סותר),הפסקת חשמל במשרד- הושבתי את עצמי, די בכוח, לשרבט משהו.

זה בעצם הפוסט הראשון שלי מזה 3 שנים (תורידו ברייק של 5 חודשים) בעבודתי בסיגל אביטן תקשורת, הבוסית שלי שידועה בכינויה "בוס" (קצת שפת "מאפיה" אבל מי שמכיר את הנפשות הפועלות מבין…), כבר יושבת עלי מהיום הראשון (טוב לא באמת מהיום הראשון) שאכתוב פוסט.

שכדאי שאוציא את כל העצבים שלי והסטרס שיש לי עליה, על המערכת ובכלל בכתיבה, מה ייצא מזה? אתם תגידו.

 אז מה בעצם את עושה כל היום? שואלים אותי חבריי ומכריי, מה זה עוזרת אישית? וסבתא שלי המקסימה הגדילה ושאלה, למה בחורה יפה ואינטיליגנטית כמוך הפכה להיות עוזרת? לסבתא שלי ברור שעוזרת קונה ריצפז לעבודה ולא סטילטו. 

אז מה אני עושה?הכול מהכול – לא מספיק?? 

בהתחלה לא באמת הבנתי את מקומי ותפקידי, אבל ככל שעובר הזמן …חברים,כבוד!

אז בבקשה עוזרת אישית על פי….. google:

 "ההגדרה של התפקיד הוא בעיקר ברמה הבין אישית, כי מדובר במשרת אמון.."- הייתם מתים לדעת כמה רחוק היא הולכת עם משרת האמון שלה…

"ברמה המנהלית היא מתאמת ויושבת בישיבות ההנהלה, רושמת פרוטוקולים ולעיתים אף מעורבת בקבלת החלטות" – חברים הכסף הגדול עובר דרכי.חוזים ומו"מ, אחרי ש"הבוס" אמר דברו, הכל עליי.

"זו הופכת לעמדת כוח בארגון, ויש בתפקיד הזה המון עניין" – אני מחליטה מתי היא יוצאת לחופש ונותנת לכולנו אויר.

"כל מה שאפשר להוריד מראשו של המנהל, כדי שהוא יוכל להתרכז בדברים העיקריים והמתומצתים.." – אני כנראה עושה את זה טוב מידי, כי כל חצי שנה היא פותחת חברה..

"ההגדרה של עוזר אישי חמקמקה, לא מדובר במזכיר וגם לא במשרת"  - למה לא? תפוחים ירוקים, שקדים וריח טוב במשרד, זה חלק מהחבילה.

 "העוזר צריך להיות מוכן להסתער על משימות מזדמנות ולשלוט ביד רמה בכל הרגל מוזר והעדפה טריוויאלית של מעסיקו"-למשל, לה מותר לאחר לכווווווווולם, אבל!!!!!! שאף אחד לא יאחר לה.

"להסתגל לסדר יום קפריזי ולהיות מוכן ומזומן לשרת את אדונו נאמנה סביב השעון"11 בלילה sms הוא דבר שבשגרה, גם אם מדובר בתור לפדיקור"

העוזר מניח את האגו שלו בצד ונושא על גבו כל דבר שעלול להיות נטל על הבוס."האמת? אני דרום אמריקאית..לא ממש נכון

 עניתי לשאלתכם, יקיריי?       האמת היא שזה לא כל כך משנה כי אני לשלי כבר עניתי.      בדיוק חזר האור,

אז Back to the  boss       שלום.

עם יד על הלב, כמה מכם הגברים יודעים שהיום הוא יום האישה הבינלאומי? סתם מתוך סקרנות.  

אבל לא על זה רציתי לדבר.

 כשדנים בנושא השוויון בין המינים, מעמד האישה, הפמיניזם, תקרת הזכוכית וכל מה שמסביב, תמיד משתמשים באותם מונחים ומדברים באותן פרדיגמות: כמה את מרוויחה? איך המעמד שלך בעבודה? האם מטרידים אותך מינית? כמה מרוויח הזכר המקביל לך ועוד ועוד. הכל נמדד סביב הקריירה, הכסף והקידום האישי. כל כך אירוני, שביום האישה מעמדנו נקבע על פי מדדים גבריים.

 ביום האישה הזה, בתחילת העשור השני של המאה ה-21, אולי כדאי שנתחיל לבדוק עוד כמה דברים. למשל: איזה סוג של אימהות אנחנו? מכל המלל והפטפטת סביב מעמד האישה, לא ראיתי עמותה פמיניסטית אחת שקוראת לנשים להעלות לראש סדר העדיפויות את תפקיד האם המחנכת, התפקיד הכי רם ונעלה שאפשר לבצע.

החברה הישראלית מידרדרת לתהומות הנשייה. נשים הופכות לקורבנות בכל פינה. קבוצה גדולה של נערים יכולים לאנוס נערה במשך תקופה ארוכה ואין פוצה פה . יכול להיות שהיא אפילו חשבה שזה בסדר, כי ככה חינכו אותה – לשתוק ולא להרים את הראש. וכאן נכנס תפקיד האם, המחנכת, המשגיחה, המובילה והמכוונת.

   בכל שנה מעלים על נס את הנשים שעשו קריירות מדהימות והצליחו היכן שהגברים בדרך כלל שולטים. אבל אני מעריצה את הנשים המצוינות, החכמות והנדירות שוויתרו על ניהול קריירה פלסטי לטובת טיפול במשפחה. הן לא מקבלות כתרים וכתבות שער.

 שנה אחר שנה, גליה מאור בכותרות כי היא "שיחקה אותה כמו אחלה גבר" אולי פעם אחת נראה את TheMarker שם בשער בוגרת תואר שני בעלת ניסין עשיר בניהול, שמגדלת שלושה ילדים מצוינים במושב מזור? לה זה מגיע יותר מכולן – העבודה הכי קשה ומאתגרת היא חינוך הילדים והבאתם למעמד של בוגרים מצוינים, התורמים לחברה והופכים להיות חלק חשוב מזה. הכוח של האישה מגיע גם מכאן, ולא רק מתלוש המשכורת

כשהבלוגים פרצו לזירת האינטרנט, היו הרבה שהרימו גבה ואף קול צעקה: מה פתאום יכול כל אחד לכתוב כאוות נפשו, ואף לזכות לקוראים ולהערכה? הקלות הבלתי נסבלת של הבלוגים, כך טענו האליטות הכותבות, מזנה את מלאכת הכתיבה. התוכן הופך להיות סתמי, לא מעמיק, ללא מחשבה ולעתים גם ללא קוהרנטיות בסיסית.           לקרוא את ההמשך »

יש כמה דברים חד משמעיים שאפשר להגיד על מעצב העל אלכסנדר מקווין: אי אפשר להתעלם ממנו, הוא מוכשר בטירוף והוא אחד ממעצבי האופנה העכשוויים החשובים. הוא חי, יוצר ומציג על פי קודים אישיים פרובוקטיביים שהוא קובע. "שערורייתי" היא מילה נרדפת לדגמיו ולאופן הצגתם. בקיצור, תנו לו כלל, והוא כבר ינתץ לכם אותו. מה חבל שהחליט לשים לכל זה סוף בנסיבות טראגיות - ומעתה ניאלץ לדבר עליו בלשון עבר. לקרוא את ההמשך »