דמוקרטיה, שלטון העם, היא גם שיטת שלטון המבוססת על חוקים. בדמוקרטיה ייצוגית, החוקים נוצרים על ידי נבחרי העם, והרעיון הוא של שלטון חוק ושוויון בפני החוק. נראה לי שלפעמים שוכחים את עובדת קיומם של החוקים, מפני שזה נוח ומפני שזה משרת אינטרסים מסחריים.

 רבות דובר על ההתנגשות בין חופש הביטוי ובין הצורך לשמור על בטחון המדינה. לא פחות מדברים על ההתמסחרות של העיתונות, ועל העובדה שכל ידיעה חדשותית הופכת למנוף לקידום עסקי. עם העניין השני אין לי בעיה בדרך כלל – אין לי בעיה שהעיתונות הכלכלית הופכת כל דו"ח רבעוני או שנתי לכותרת סקסית בוירטואוזיות מרשימה, גם אין לי בעיה עם זה  שאין קשר, ולו קלוש ביותר, בין רמת החשיפה של אנשי עסקים שקיבלו כבר דרג של סלבריטאים, ובין רמת הביצועים העסקיים שלהם בפועל.

 יש לי בעיה כשבטחון המדינה, שהוא ערך וחוק עליון, נזרק הצידה כמו סמרטוט חסר שימוש, כשבתעשייה מריחים סנסציה. וזו פרשת קם – אין ספק, סיפור עסיסי ונוטף צבע צהוב, שכולו עטוף בהתחסדות של חופש הביטוי וכלבלבות השמירה על הדמוקרטיה. בינינו, לא השמירה על הדמוקרטיה עניינה את עיתון "הארץ" כשהוא חשף את המסמכים שהודלפו לו על ידי ענת קם. אם הדמוקרטיה הייתה כל כך חשובה לו, הרי שברגע שהגיעו המסמכים הגנובים לידיו, היה עליו לפנות לשלטונות הצבא והחוק, לתת להם את המסמכים ולתת להם להחליט מה לעשות בעניין.                   כי זה החוק. ופה זו לא אנרכיה.

בטחון המדינה הוא ערך עליון. לפני הכל. לפני כל מיני טיעונים על חופש הביטוי, לכאורה, שבכלל היה הכיסוי לפרסום סיפור עיתונאי עסיסי ומסקרן, עם הרבה חצים לכיוון הצבא, בג"ץ והדמוקרטיה הישראלית בכלל. המדינה אמנם שגתה, ועשתה צעד טיפשי למדי, בכך שצנזרה את הסיפור לאחר שכבר נחשף קבל עם ועדה בתקשורת העולמית. אנחנו חיים בעידן המידע הדיגיטאלי – כולנו חשופים לכל מידע שמפורסם, ואי אפשר להחשיך את המסכים. עצם הצנזורה במצב כזה, הגחיכה את המדינה ואת השלטונות.

· שייך לקטגוריות כללי · תגיות: דמוקרטיה , מדינה , עיתונות , צנזורה