אומרים, שאם פייסבוק הייתה מדינה, היא הייתה החמישית בגודלה בעולם. אז נסעתי לבקר. אני אוהבת לנסוע לחו"ל. אבל, כמו ישראלית טובה, התמקדתי במחוז "יזרעל", חובה לכל תייר.
יצא לי להכיר לא מעט, את הכוכבת החדשה והלוהטת ביותר בעיר ה"רשת החברתית". בדרך, צברתי הרבה שעות פייסבוק.
הצלחתי לא להפוך לחוואית מן המניין, אבל, כן הצלחתי להתבונן, להשתתף ולחטוא בעצמי ובעיקר, להסיק מסקנות ממה שקורה במחוז הנדיר הזה.
אמנם, אין לי 520 חברים כמדגם האומניבוס הישראלי הקלאסי, אך בהחלט ראיתי מדגמים מיצגים - נשים וגברים, צעירים מאוד ומבוגרים מידי, תותחי אינטרנט יחד עם תינוקות רשת, חברים עם שלושה חברים וחברים עם שני כרטיסים של 5,000 איש כל אחד.המסקנות ידידי, אינן מעודדות.. 

1. להגיב  זה לא COOL. בטח לא ראשון!
סטטוסים מושקעים, סטטוסים מפתיעים, או כאלו שהם רק טיזר, המנסים נואשות לפתות אותך להגיב, לא זוכים להתייחסות, בדיוק באותה מידה, ש"בוקר טוב עולם" כבר הפסיק לקבל התייחסות. זה כנראה לא COOL להגיב. אם אתה חבר קרוב, אז די, נמאס לך מהשטויות של משה ואם אתה מכר רחוק, אתה פוטר את עצמך בתירוץ "שאשתו תענה לו". לפעמים, זה ממש מסקרן אותך. אתה מת לדעת על מה לעזאזל דיברה שירה, כשכתבה "אחד הימים הטובים בחיי", אבל אין סיכוי שתגיב ראשון. גם 349 החברים של ירון, שכתב "שוקל לסיים את חיי" חושבים אותו דבר וכך, נותרות ההצהרות הבומבסטיות של שירה וירון בלא מענה.
היחידים, אגב, שזוכים לשלל תגובות, הם בוסים, שמכריחים את העובדים שלהם להגיב לשטויות שהם פולטים.

2.  אני דיסלקטי  געה!
מרטף, ברכיים קפופות, ללכת אם, שלושה בנות, ושלוש סימני קריאה!!!
כמה מביך ועגום לראות את מיטב חבריך שוגים באיות מילים פשוטות. הפייסבוק מאלץ את כולנו להתבטא בכתב. אין תירוצים ואין הגבלת תווים.
החלק העצוב ביותר הוא, שכולם טועים. מנכ"לים גדולים, עיתונאים, פקידות ברונטיות וספרים בלונדיים כאחד.
עכשיו תגידו, קורה. נכון. קורה הרבה, אבל, למה אף אחד לעזאזל לא מתקן אותם??
הדילמה "להעליב או לא להעליב" ברורה - מעירים (או מאירים) את עיניהם במייל פרטי, באינבוקס. אבל גם זה לא עוזר.  ניסיונות להעיר על שגיאות כתיב, באופן חשאי כמובן, נתקלו בתשובה האפנתית - "אני דיסלקטי". הם מעדיפים שנחשוב שהם דיסלקטים ולא חסרי השכלה מספקת בעברית. יתרה מכך, הם גם לא מתקנים את השגיאה, וכך סטטוסים עם טעויות מביכות, נשארים לדראון עולם בעמוד האישי שלהם ואף אחד לא באמת לא יודע שהם דיסלקטים. חושבים שהם סתם הבלים.

3. אני מת על הקטן שלי..
ישראלים, גם החריפים שבהם, חולים על הקטן שלהם. גם נשים, כמובן.
האות הקטנה והחמודה י' תפסה תאוצה לא נורמלית בפייסבוק.
זה שהמצאנו בניין שנקרא "יפעל" זה לא חדש, אבל כשמדברים, זה פחות בולט, מאשר כשכותבים:
אני יצא, אני ילך, אני יבוא, אני יכיר, אני ימחק ואיך לא…אני גם יאחר!
לבסיס התופעה שורשים עמוקים בהרבה, משגיאת כתיב נפוצה. אולי זה חשש מהתחייבות (אני לא אאחר!), אולי זו הקלות הבלתי נסבלת של סלנג, שהשתרש עמוק מידי ורחוק מידי ואולי, זה בכלל סממן לפחד תת- מודע מהעתיד, נוסח "מה אני יודעת מה יקרה מחר, יותר עדיף שאני ישאר עם משהו באמצע..לא עבר, לא עתיד".

4. Friend Request Pending 28
"פנדינג" זה השוס החדש. פתאום כולם מבינים מה זה..
כנראה, שיצא חוק האוסר על אישורים למיניהם למשך 48 שעות לפחות, מרגע קבלתם. פשוט לא הייתי פה ביום הזה..למרות שאנשים נכנסים שבע פעמים ביום, הם לא מאשרים את בקשות החברות, את ההזמנות לאירועים או את "משלוחי המנות", בצורת לבבות, נשיקות ו"פוקים" מזרים גמורים. חס וחלילה. שיחכו. מה יחשבו, שאני כל היום בפייס? שאין לי חיים??

5. אבי יעקב הצטרף לקבוצה " גם אני אוהב שמכים אותי".
אחרי הפוגה נינוחה, חזרה לחיינו המבוכה, או המועקה הגדולה. פייסבוק חזר להציג בפנינו את מה שאנחנו ממש, ממש לא רוצים לדעת. לא דחוף לי לדעת, שהמרצה שלי לתקשורת הצטרף ל"ערב חילופי זוגות באורווה קסומה בשרון", או שהבייביסיטר של השכנה שלי, מעריצה את "לסביות מורחות שוקולד דל קלוריות". ממש לא בא לי טוב.
חברים, זכרו היטב, רואים אתכם!! אין לכם שליטה על זה. תזכרו שגם ילדים קטנים מסתובבים פה בשכונה. אפילו נפש מבוגרת (גם אם לא בוגרת) כשלי, מתקשה לעמוד בעודף המידע הזה.

6. בנות, מוטי IS SINGLE!!!!
פייסבוק הוא היאכנע החדשה בשכונה. פעם היינו מחכים לרכלנית התורנית, לדלות ממנה טיפת מידע, על הבחור או הבחורה שמדליקים אותנו (זוכרים?..מילה משנות השמונים). היום, פשוט צריך לעקוב באדיקות אחר שינויים פרסונליים מהותיים בכרטיס המשתמש ("מוטי זרק את מיכל, אבל אחרי יומיים הוא הבין שמיכל ראתה שהוא שינה את הסטטוס, אז הוא החזיר ל"במערכת יחסים" למרות שהוא פנוי"), או לשים לב לתקשורת לבבית מידי בין שני אנשים, שאת ממש לא רוצה שיתקשרו ביניהם ("חבר שלך ביקש ממני חברות בפייס, אז אישרתי, שתדעי" את המייל האישי עם בקשת הפגישה, היא חוסכת ממך, כמובן).

7. הצ'אט פה מה זה מעפן!
נקודת התורפה של הפייסבוק, ללא ספק, הצ'אט. כבד, לא שימושי, לא רואים מי כותב מתי, ובעיקר, לא גמיש במצבי החיווי. למה אני לא יכולה לסמן ירח בעצמי? אחרי כמה זמן העיגול הופך לחצי סהר? לאלוהי הפייסבוק פתרונים.
במקום להביא תועלת, הוא גורם לנזקים חמורים ביחסים בין אישיים.
אבל… בדיוק בשל המינוסים הללו, הוא הפך גם לכלי שמיש ויעיל בנפנוף מחזרים ומחזרות.
זה מאוד פשוט. לא עונים בכלל, או שעונים ונעלמים באמצע משפט, והכי טוב..אפשר גם לענות אחרי 20 דקות, כשהבחור כבר פרש למיטתו בודד וגלמוד. תמיד נוכל להאשים את הצ'אט. הוא ממש מעפן!
בנוסף, הצ'אט, גם הפך לאמצעי בילוש. איך שרה ריטה? תפתח חלון… משאירים את הכרטיס של האובייקט פתוח.
איקס אפור- הוא איננו, עיגול ירוק - יש!! אות חיים! (הרי כבר למדנו שהאובייקט לא מסמן בעצמו את חצי הסהר)ואת, נושמת לרווחה וחושבת לעצמך "לפחות הוא בבית, סובל כמוני!!"

8.  Are you talking to me??
כן..בינלאומיים שכמונו. עברית עוד לא מש תפסנו, אבל באנגלית, הו..באנגלית אנחנו שולתים!!
סטטוסים כמו: Life Is A Bitch  או Friday I'm in love אפשר להבין. הם לא באים טוב בעברית, אבל Good Morning  ו- Have a good day או מגילות אחרות באנגלית, ממש מיותרות. לא. זה לא נראה מתוחכם. ואגב, בדקנו…אין לכם אף חבר בחו"ל. כולם במחוז "יזרעל".

9. "פחות זה יותר"
בהתחלה, יותר, נחשב ליותר. מי שהיו לו ערימות של חברים, ועדיף כמה שיותר סלבריטאים, היה נחשב לקצפת של הפייסבוק. לאחרונה, מסתמן מהפך. אנשים מסננים חברים. הם לא מקבלים את הבקשה מראש (זו ממש סוגה עילית בפייסבוק) לחילופין, מאשרים אותם ואחרי שבועיים שלושה, מסננים אותם. מי זו בכלל רחל כהן? לא מכיר, היא לא כותבת כלום. נמחק אותה. מי זה אבנר?  נראה זוועה,  נמחק גם אותו. 
זה טקס לא קל ולא פשוט, אבל אסור בתכלית האיסור לעבור את המספר 229.זה ממש לא אמין.

10. WTF?? (גם זה לא יוצא משהו בעברית..)
פועל יוצא של הסעיף הקודם, הוא ריבוי  אנשים שמסתובבים עם קמטים בין העיניים, במראה מודאג מהרגיל,
מנסים לפענח, מי לעזאזל מחק אותם. הלכתי לישון עם 189 חברים, איך זה שהתעוררתי ל 187 בלבד??? מי העיז לזרוק אותי? ולמה??
עכשיו..את מתחילה לעבור על הרשימה, בניסיון למצוא את הרוצח השקט..הקרובים בטוח לא, המחזרים- לא סביר, את השאר ממילא לא ספרת, אז איך תדעי?? ונניח שתדעי, אחותי? מה תעשי? תבקשי חברות מחדש? תשפילי את עצמך ותשלחי לו מייל נוזף? WTF??

לסיכום חברים, זר לא יבין זאת!
החברה הישראלית, כפי שהיא מצטיירת בפייסבוק, אינה שונה בהרבה מהתמונה שתלויה שם בחוץ…
אנחנו מתחילים בגדול, עם הרבה חום, ניסיונות להרשים את כולם, עובדים על קשרים וקומבינות והכל בנימוס בריטי  אלגנטי. מהר מאוד, אנחנו משתעממים, מפתחים פאסון של ג'יימס בונד, מפזרים חום כמו אסקימוסית מניו-זילנד ובעיקר, מספחים לעצמנו התנהגות "חברתית" של אירים שיכורים, שהקשר היחיד שלהם לבריטניה, הוא התפרעות אלימה במשחק כדורגל של ליברפול.

· שייך לקטגוריות WORD OF MOUTH, אינטראקטיב PR, אינטרנט, יחסי ציבור, כללי · תגיות: , ישראלים , מדיה חברתית , פייסבוק , רשת חברתית , שרון אפשטיין