כבר הרבה שנים שאני מבקרת בתערוכות מקצועיות או סמי-מקצועיות. בין אם מדובר בציוד חקלאי או בעיצוב פנים, זו תמיד חגיגה של חידושים וגילויים - גם בתחום הספציפי שלה וגם בהיבט השיווקי. אלא שבשנים האחרונות, עם ירידת הגרף הכלכלי, ירד גם חינן של התערוכות. וכמו שלא נעים לראות גן סגור, גם לא נעים לראות תערוכה מקצועית בתקופת מיתון.

והנה, בשבוע שעבר, בגני התערוכה, באה, כאמור, תערוכת העיצוב הכי גדולה שיש כאן, CASA09, והבהירה, שאפשר להירגע. הגן נפתח. מחנות ספרי העיצוב והאדריכלות בכניסה, דרך מיצג השעונים הדיגיטליים המדהים של מרטן באאס ההורס ועד חלל התערוכה הניידת של המעצבים הישראלים (אין, פשוט אין על היצירתיות שלנו! שעוני קיר עשויים מכירות גז. Need I say more?). וואו!

קודם כל זה הרגיש חגיגה. כמעט הרגשה של במת יום עצמאות משודרגת. חיכיתי רק שמישהו ישלוף פטיש פלסטיק ויתחיל להכות בראשים… רק שבמקום דוכני הנקניקיות והסוכר צמר גפן הקיפו אותי דוכנים מעוצבים וטרנדיים. בית טיטאן, למשל, הגיש את קונספט בית האירוח שלו סביב שולחן עץ ארוך ועמוס פירות. סמוך לו הוקמה עמדת שף פעילה, שהציפה את האזור כולו בניחוחות מעוררי תיאבון. מנגד בחרה ספריית החומרים של המדיאטק בחולון להציג את דוגמאות משגעות של חומרים מוזרים יותר ופחות על גבי שולחן קרטון מפתיע ביציבותו.

כורסה ורודה בסגנון לואי המי יודע כמה, אי בישול מנירוסטה וטפטים מקיר לקיר - איפה שלא הסתכלתי הייתה חגיגה אחרת, ואני התרוצצתי הלוך ושוב ונהניתי מכל רגע. בין לבין, אגב, הספקתי לשמוע הרצאה של גאיטנו פשה, מעצב העל האיטלקי, שעשה - יחד עם מרטן באאס - הרבה כבוד לתערוכה. ממה ששמעתי אחר כך הצטערתי שלא הלכתי גם להרצאה של באאס. ולא רק בגלל איך שהוא נראה.