עברו קצת יותר מחמש שנים מאז פרצה לחיינו בסערה המילה "פרזנטור". לא עוד דוגמן או ידוען שמוביל קמפיין, אלא טאלנט מוביל דעת קהל שמעביר למותג את הערכים עמם הוא מזוהה. הפרזנטור, דמות אהובה על קהל היעד של המותג ועל התקשורת, ימשוך את הצרכנים, יככב בשערים וראיונות ויעלה את המכירות.
 
אופנת הגברים סליו בחרה את מנחה "הישרדות", גיא זו-ארץ, כפרזנטור עונת קיץ 2008 של המותג. מתוך שלטי החוצות המפוזרים בכל פינת רחוב או צומת מרכזי, עולה דמותו של זו-ארץ. חתיך, קשוח, שורד אמיתי.

 מי אמר חתיך ולא קיבל?

הבגדים, לעומת זאת, התחבאו. אולי כי בשבט טאינו לובשים רק בגדי ים.
מישהו בסליו התבלבל. במקום להשתמש בגיא זו-ארץ כדי להבליט את הבגדים, קצת העלימו אותם. הפרצוף היפה של זו-ארץ קיבל חשיפה נהדרת בקמפיין, הקולקציה – נדחקה הצידה. במקום שזו-ארץ יעשה יחסי ציבור לסליו, רשת האופנה עשתה לזו-ארץ יחסי ציבור לא רעים בכלל, שלא בטוח שהוא צריך. ועוד שילמה לו על זה הרבה מאוד כסף.
 
מותג הג'ינסים קרוקר ליהק את כרמן אלקטרה לתפקיד הגוף היפה העטוף בג'ינס מנצנץ. הקריירה של אלקטרה מדשדשת, שלא נאמר התפוגגה לחלוטין, ובכל זאת - השם מוכר (וגם הסקס). בקרוקר הוציאו לעיתונות הודעה על כך שהרשת תשלם לאלקטרה חצי מיליון דולר וזרקו הבטחה שהפרזנטורית החדשה תגיע לביקור בארץ הקודש. מה לא עושים בשביל יחסי ציבור? לא מעט מסתבר. 
 

 וזאת התמונה הכי חסודה שמצאנו…

גם בקרוקר, כמו בסליו, התבלבלו וחשבו שאם גייסו פרצוף יפה ומוכר, כנראה שאין צורך להשקיע ביותר מזה.
בסליו נטשו את הסטיילינג, ובקרוקר שכחו שצריך לכתוב גם תסריט לסרטון הפרסומת. אבל מה זה חשוב?! העיקר שהם מפורסמים.
 

אני חייב לציין שאני לא מבין את כל הקמפיין לקולקציה החדשה של TNT. באמת, לא מבין. בנוסף לפרסומת שרצה בעבר (או עדיין רצה) בטלוויזיה, ולדעתי היא חיקוי לא מוצלח לסרטון הגאוני על חדרי IRC (מומלץ, 10 דק), גם הקטלוג עצמו לא מצטיין בעודף תחכום ומקוריות. נכון – TNT היא רשת אופנה "נועזת, בועטת, סקסית ומקורית" (ציטוט מאתר הוניגמן) המיועדת לצעירים וצעירות – אבל השימוש ברעיונות של מסרים מידיים, עולם וירטואלי מול עולם אמיתי ופיקסליזציה של התמונות – אולי "מגניבים" על הנייר והסטוריבורד, אבל בפועל… איך אומרים ה"צעירים"… Yawn! (תרגום למבוגרים: פיהוק).

שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהב את האופנה שלהם ואפילו מעריך את העבודה שעשו על האתר, אבל באמת – לא למדנו ב"ארץ נהדרת" די והותר על תרבות הצ'אטים של הצעירים בארץ? לא מיצינו כבר את ה"פחחח" וה"שולתתת!!1"? למה בעצם צריך לבנות את כל הקמפיין על אותם ערכים ועקרונות של עילגות טקסטואלית, שרק הולכת ומחריפה?

נדמה לי שהאופנה, נו – הדבר הזה ש-TNT קשורה אליו איכשהו –קצת הולכת לאיבוד בתוך הניסיון לקלוע לטעמם ועולמם של הצעירים בארץ. הצורה משתלטתתת!!1 על התוכן, ומרדדת את הקמפיין למכנה המשותף הנמוך ביותר. אני מנחש שהאנשים שהגו סיסמאות כגון "Virtual Life – Real People" או "Virtual is the new reality" כנראה רחוקים בכמה שנים מגילו של קהל היעד, וכנראה חשבו שזה יהיה "מגניב" לזרוק משפטים סתומים לאוויר. או שבעצם הם קיוו שאותו קהל יעד – הסתום לא פחות - כבר יבין אותם לבד.

נ.ב. זה לא אמור להיות Virtuality is the new reality? או Virtual is the new real? ניחא. 

תודו שאם הייתי שואל אתכם מה זה "גוג ומגוג", הייתם עונים לי מבלי לחשוב פעמיים: "נו, זו המלחמה הזו.. מלחמת גוג ומגוג… יעני, סוף העולם וכאלה". אז כן. בעיקר "כאלה". אבל מסתבר ש"גוג ומגוג" הם גם שני סטודנטים צעירים שהחליטו שסוף העולם כבר הגיע, ולכן כדאי לפחות להתלבש בהתאם לכבוד המאורע החגיגי.

תכירו את שני רבינוביץ' (להלן, "גוג"), וקובי ליברמן (להלן, "מגוג"), שלפחות על פי מה שכתוב באתר שלהם, הם תכננו במקור להקים את האגודה למען הסרטן, אבל בסוף התפשרו על מיזם חולצות. בין העיצובים המובילים שלהם אפשר למצוא את חולצות "למוש השור עומד וטוב לו", "באנג הפועלים - כי להיות מסטול זה מחייב", ו-"פרדי מרקורי – Always be positive". שווה הצצה.

טיפ: אם תחפשו טוב טוב באתר שלהם, אולי תמצאו את גבי עמרני באאוטפיט הורס.

עיצוב. תחת קטגוריה זו אפשר להכניס כמעט כל דבר, למעט ניסויים בבני אדם (לזה כבר קוראים "אומנות"). בתערוכה שהתקיימה בבית ילון בת"א לפני כחודש וחצי, בה הציגו סטודנטים ממגמת עיצוב אופנה ועיצוב תכשיטים (צורפות) בשנקר את עבודותיהם, ניתן היה ללא ספק להתרשם מסגנונו של הדור החדש, ששואף לעצב לנו את עתיד. הסטודנטים המוכשרים נתבקשו להכין, בהתאם למסלולם המקצועי, שמלות כלה או כתרים וצמידים שעליהם שובצו אבני סברובסקי. שיתוף הפעולה או החסות, אם תרצו, לפרוייקט - הניב תוצאות מרשימות, יפות ומקצועיות בהחלט.

אך בין כל השמלות, התכשיטים, הכתרים והצמידים – היתה "עבודה" אחת שהרשימה אותי במיוחד. אולי זה בגלל שלא התחברתי ל"אובר-דיזיין" של העיצובים האחרים, ואולי זה בגלל שאני אדם פרקטי מיסודי – אבל את שמלת הכלה שיצר ועיצב רוסלו שמרייה, הצלחתי באמת לדמיין על בחורה בשר ודם, (לעומת שאר השמלות שישבו יופי על בובות הראווה, אבל לא ממש הצלחתי לראות איך הן מגיעות אל מתחת לחופה). הנה כמה שורות הסבר "רשמיות" על השמלה:

שמלת הכלה מעוצבת בהשראת "גלדריאל", נסיכת האלפים מהסרט "שר הטבעות" - דמות היוצאת מהאדמה, בעלת מידת טובות אך עם צד מורד הבודק את הגבולות בין מוכר לאפל. השמלה עשויה מבדים בסיסיים: טריקו, לייקרה, שילוב של אבני סברובסקי בגוונים טבעיים (בז', חום) ליצירת אפקט אורגני ושילוב קריסטלים בגווני תכלת וסגול להשלמת הזרימה והשמימיות

בשורה התחתונה, לדעתי לבחור הצעיר יש פוטנציאל. אבל האם הוא באמת יממש אותו? לטובתו – אני מקווה שכן. והאמת, גם לטובתנו.

לפני כחודש וחצי יצאה מיה לסיור במילאנו, שאותו ארגנה חברת קרני תכלת-אלקבס. כשהיא חזרה לארץ והגיעה לישיבת הצוות הראשונה מאז הנסיעה - היה מאוד קשה להסתכל לה בעיניים. וזה לא בגלל שחנינו בחניה שלה מבלי שהיא תדע או כי גנבנו לה את המהדק מהשולחן. הסיבה היתה דווקא הרבה יותר פשוטה: נעליים.

ולמה אני, מישהו שנעליים מעניינות אותו כמו פרק טוב במיוחד של "פסוקו של יום", מתעקש לספר עליהם? כנראה בגלל שהן משכו את תשומת ליבי. יותר נכון, את תשומת לב כולנו. הכל התחיל כשמיה נתקלה בנעלים מיוחדות ("מיוחדות" זה אנדרסטייטמנט) בדיוטי-פרי והתלבטה באם לקנות, או לא לקנות. לאחר חילוקי דעות פנימיים החליטה מיה ללכת על זה ופנתה ולכיוון הקופה, שם פגשה את ניסים (מנהל השיווק של קרני תכלת-אלקבס, מארגן הנסיעה) ושאלה לדעתו:

"תגיד, אתה חושב שהנעליים האלו פרחיות", שאלה מיה בהיסוס.

"כן", ניסים לא חשב פעמיים.

"וכשהן עלי?", שאלה מיה בעיניים חתוליות.

"עלייך?", ניסים חשב הפעם, פעמיים - "עלייך, הן יהיו מצויינות".

קאצ'ינג, קראה הקופה הרושמת. וכך הנעליים, שללא ספק נראות מצויין על מיה, עשו את דרכן למשרד וסנוורו את כל מי שנקרה בדרכן. סנוור שנובע, לא עלינו, משכבה מכובדת למדי של זהב נוצץ ומבריק המכסה את הנעל מבוהן ועד עקב. נעלי הזהב, אגב, היו יכולות להשלים בכיף את ה"לוק" המלכותי של 3PO, הרובוט בעל משבר הזהות המינית ממלחמת הכוכבים. מצד שני, אני בספק אם מיה היתה מוותרת עליהן כל כך בקלות בשביל רובוט שאפילו לא עושה קפה. בכל מקרה, בפעם הבאה שאתם מגיעים למשרד, תתקשרו לבדוק עם איזו נעל הגיעה מיה לעבודה. במידה ומדובר בנעלי הזהב, מומלץ להביא משקפי שמש וקרם הגנה.